מה יש לי נגד האוניברסיטה?

האמת? ששום דבר

אני לגמרי חושב שהאוניברסיטה היא אחלה מקום להרחיב את הידע שלנו ואני בטוח שהיא המקום המתאים לאנשים שיודעים שהם רוצים לעסוק במקצוע שדורש תואר אקדמאי כמו עריכת דין או רפואה.  אבל – הקשר בין הצלחה כלכלית לבין מה שאתם יכולים ללמוד באוניברסיטה הוא מקרי בהחלט ויותר מזה, אני חד משמעית בטוח שתוכלו להשיג תשואה הרבה יותר טובה גם על הזמן וגם על הכסף שלכם אם תוותרו לחלוטין על התואר הנכסף שחינכו אתכם להגיע אליו כל ימי חייכם ותעברו לנתיב אחר, פרקטי הרבה יותר..

על איזה נתיב אני מדבר?
נתיב של לימוד עצמי. נתיב שימקסם את הסיכויים שלכם להצלחה בחיים. נתיב שיצייד אתכם בכלים ומיומנויות שיאפשרו לכם לחייך גם בזמן מיתון, בזמן שכל אותם הקורבנות ינגבו את התחת עם התארים שלהם ויתחננו לעבודה (ויכול מאוד להיות שאצלכם). תצטרכו להיות המורים של עצמכם, כי לאף אחד לא באמת אכפת כמה עשירים או מאושרים תיהיו. זו השכלה מסוג אחר לחלוטין ולהשכלה אקדמאית אין שום משמעות בנתיב הזה.

לאוניברסיטה יש יתרונות משלה, אבל לעזעזל עם זה. אנחנו לא רוצים לבזבז את השנים הכי יפות, שמחות, פוריות, כיפיות, אנרגטיות ומרגשות בחיים שלנו במרדף אחרי ציונים מטופשים.

ועכשיו קצת נתונים: אינפלציה אקדמאית

 על מה אני מדבר? בואו תשמעו

בשנים האחרונות יצא לי לבקר הרבה באירופה. צרפת, איטליה, הולנד, ספרד וכו'. וראיתי דבר אחד, שחזר על עצמו כמה וכמה פעמים ובכל מקום שביקרתי בו: אנשים משכילים, רובם עם תואר, שניים ולפעמים אפילו שלושה תארים אקדמיים שונים – שאין להם עבודה! 

איך זה קרה? במדינות אירופה המתקדמות התפתחה בשנים האחרונות תופעה מאוד מעניינת: כמו אצלנו כאן, מרבית התושבים פונים לנתיב ההשכלה האקדמית מיד ברגע שהם מגיעים לגיל המתאים. מה שקורה בפועל הוא שנוצר יחס לא הגיוני בין מספר האנשים "המשכילים" במדינה, לבין מקומות עבודה. מה שגורר למלחמה חסרת תקווה על מקומות העבודה הזמינים. שם, חשיבותו של תואר ראשון שקולה לתעודת בגרות ואם אתם באמת רוצים לקבל לגיטימציה בשוק העבודה אתם צריכים גם תואר שני. מה אנחנו מקבלים בסוף? יבשת שלמה של דוקטורים מובטלים. והמצב מאוד דומה גם בישראל (אמנם בהילוך אחד אחורה, תואר ראשון הוא ברירת המחדל) והמסר ברור:

המדינה לא צריכה עוד עורכי דין, עוד רואי חשבון, מנהלי עסקים, מורים, מהנדסים או כל ממלאי משבצות במקומות עבודה. המדינה צריכה מקומות עבודה חדשים ויזמים צעירים שיצרו אותם!

אם אתם לא רוצים לסיים את התואר הראשון, לנסות למצוא עבודה ולגלות שעבדו עליכם, תמשיכו לקרוא:

הנפח מול עורך הדין

עד ממש לא מזמן בהיסטוריה האנושית כמעט כולם היו עצמאים. ואיך לא? הכלים היו זולים. החלבן, האופה והנפח כולם פרנסו את משפחותיהם בעזרת הכישורים האישיים שהם רכשו בעצמם וסביר להניח שהיו מעט מאוד אנשים שרצו לעבוד כל חייהם בשביל מישהו אחר. הכל השתנה שהגיעה המהפכה התעשייתית, פותחו כלי עבודה אוטומטיים וארגונים מסחריים בגדלים מפלצתיים שלאדם הפרטי לא היה שום סיכוי להתחרות בהם לבדו- וכך, נולד עולם של שכירים.

לשמחתי (ותאמינו לי שגם לשמחתכם) כל המצב הזה התחיל להתהפך חזרה בעידן הדיגיטלי. כלי העבודה שוב זולים (לפטופ?) ובשנים האחרונות נוצרה לאט לאט מציאות של פרילנסרים ובעלי עסקים קטנים שמפרנסים את עצמם מכל מקום בעולם ודרך האינטרנט- ימי הנפח, החלבן והאופה חזרו ובגדול. המצב במדינות אחרות בולט הרבה יותר מבישראל אבל שלא יהיה לכם צל של ספק שזה הולך להשתלט גם כאן. כל מי שמתכחש לזה- סופו אבדון פיננסי.

בעולם דיגיטלי שמשתנה מהר (כמו זה שאנחנו חיים בו) מערכת החינוך המיושנת כבר לא רלוונטית. אין צורך בתארים אקדמיים שיכניסו אותנו כשכירים בבתי העסק הגדולים, במיוחד עם עלייתן של הרשתות החברתיות וההזדמנויות המדהימות שזמינות לנו בכל מקום. בעולם שכזה, לאף אחד לא אכפת אם יש לכם תואר ראשון בתכנות. אם אתם יודעים לתכנת ויש לכם שם טוב בתחום, יעדיפו דווקא אתכם. איך בונים לעצמכם שם טוב בתחום? תכף תגלו

בארצות הברית זה כבר מזמן קורה: רואי חשבון, תכנתים, אנשי מכירות, רק תבחרו מקצוע. מידי יום היצע העבודות מצטמצם עקב המעבר למיקור חוץ דרך האינטרנט לפרילנסרים ממדינות עם מטבע חלש יותר (הודו, פיליפינים וכו'). מה שמביא לנפילתם של מקומות עבודה רבים בעולם המערבי בכל יום.

מינוס – בבנק ובשנים

טיפה נתונים שימחישו לכם מה המשמעות של תואר ראשון בישראל 2019:

1 .לפי סטטיסטיקה של מחקרים שנערכו בארץ מ2014 עד 2018 ,ל70% מכלל הסטודנטים בישראל יש חוב של למעלה מ10,000 שקלים (ולהרבה מהם גם 40 ו50.)

2 .ברוב האוניברסיטאות, תקבלו את התואר הנכסף לאחר 4 שנים ויכול מאוד להיות שגם אחריי 5 .מה שאומר שגם אם תשתחררו מהצבא וישר תתחילו ללמוד, רק בגיל 25 תוכלו להתחיל לנסות להשתלב בשוק העבודה (שכבר אמרנו שהולך ומצטמצם)

3 .המשכורת הממוצעת למסיימי תואר ראשון עומדת בשנה האחרונה על 601,10 שקלים.

4 .גדילת השכר הממוצעת בישראל עומדת על 3% בשנה. זאת אומרת שבתרחיש האופטימי ביותר, בגיל 40 אתם מרווחים 16,000 שקלים בחודש.

תורידו מיסים, תבדקו מה ההוצאה הממוצעת למשפחה בישראל (16,200 שקלים בחודש) ותגלו שגם אם אתם חוסכים את החופשה השנתית ליוון.. אתם במצב לא משהו. ביטחון כלכלי אמרתם ? בולשיט

שוק העבודה הרשמי מול שוק העבודה הלא רשמי

אתם הולכים להיות בהלם מהנתונים הבאים:

לפי נתונים ממקורות מהימנים (NPR, CBS, CNN (בערך 80% מכל מקומות העבודה מאוישים באופן לא רשמי. מה זה אומר?

שרק אחוז קטן מהעבודות מאוישות על ידי הפורמט הקלאסי של שליחת קורות חיים לכתובות המופיעות על מודעות דרושים.

כן כן, קראתם נכון. 80 אחוז. שמונים אחוז ממקומות העבודה מאוישים על ידי המלצות פה לאוזן, קשרים חברתיים, "קומבינות" כמו שאנחנו הישראלים אוהבים לומר.

וזה די הגיוני.

מה4-3 שנים שלי בתחום העסקים למדתי שהשיווק הכי חזק הוא referral – פה לאוזן. אחרי הכל, קורות החיים בסך הכל באות לעזור לעסק לסנן את אלה שמתחרים על מקום העבודה ולמקסם את הסיכוי לבחור עובד טוב. ברגע שמישהו עם שם טוב מתוך החברה ממליץ על מישהו אחר למלא משבצת מסוימת, תהיו בטוחים שהבוס יעדיף אותו, גם אם אין לו תואר, על פני מישהו שכל מה שיש לו זה דף לבן עם ציונים. העולם הזה עובד כולו על קשרים חברתיים.

מה אני אומר פה בעצם?

שהROI (תשואה עבור השקעה) שלכם יהיה גבוה הרבה יותר אם תשקיעו את הזמן והאנרגיה שלכם ביצירת קשרים חברתיים ובניית קישורים מתאימים. בטוח שזה יהיה הרבה יותר אפקטיבי מלשבת כל היום בהיכלי מבחנים ולבכות על כמה שהחיים שלכם מסכנים ומעייפים. פוקוס על השוק הלא רשמי (ה80%) לא רק שמשמעותית מעלה את היצע העבודות, אלה גם מקטין מאוד את התחרות כי הרי רוב האנשים פונים לאותו המסלול ולתואר האקדמי (ה.20%) והנה לכם, ברוכים הבאים לגן עדן תעסוקתי!

הקשרים החברתיים שלכם הרבה, הרבה, הרבה יותר חשובים מהציונים שלכם בחשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי.

אז תכלס. מה כן ללמוד?

הכל טוב ויפה, אבל מה הכישורים שבאמת צריך ללמוד כדי למקסם את סיכויי ההצלחה שלנו בחיים? טוב, זה פשוט יותר ממה שאתם חושבים.

מכירות:

אין לי בכלל מילים לתאר את חשיבות היכולת שלכם למכור. כמובן, אני מניח שחלק מכם שואלים "אתה רוצה שאני אהיה איש מכירות"!?

כן. תיפטרו מתדמית איש המכירות המגעילה שנמצאת לכם בראש. אני לא מדבר על זה. מכירות מתבצעות מידי יום, ולאו דווקא בהקשר של העברת כספים בין ידיים. שאתם מתחילים עם בחורה ברחוב או שאתם יושבים בראיון עבודה אתם למעשה מוכרים מוצר: את עצמכם.

היכולת למכור תביא אתכם רחוק בחיים. שמתם לב שאנשים מצליחים הם לעיתים קרובות אנשים שמצליחים בכל תחום בחיים שלהם? הם יודעים למכור. הם יודעים מה לומר, למי לומר, מתי לומר ואיך לומר כדי למקסם את יעילות הניווט שלהם בעולם החברתי מסביבם ולמכור את רעיונותיהם ויכולותיהם על מנת להתקדם. את עקרונות המכירה אפשר ליישם כמעט בכל מקום והיכולת למכור ביעילות היא זהב.

שיווק:

כנ"ל, תוציאו מהראש את תדמית איש השיווק הממולח. אני לא מדבר על זה.

שיווק הוא היכולת שלכם לחשוב במונחים של היצע, ביקוש ולחשוף את המוצר שבידכם בצורה יעילה אל מול לקוח פוטניצאלי. גם כאן, זה לא בהכרח מתבטא בפן העסקי הקלאסי שעולה באופן אינטואיטיבי שמועלת המילה שיווק. אם יש לכם ממוצע 100 במדעי המחשב, אבל יש לך 0 יכולת לשווק את עצמכם – כמה רחוק אתם חושבים שתוכלו להגיע? המוצר שלכם (במקרה הזה, אתם) לא שווה כלום כל עוד הגורמים הנכונים לא נחשפים אליו.

יכולות שיווק ומכירה טובות יעזרו לכם ללמוד את הצד העסקי של התחום שלכם– ומשם השמיים הם הגבול. ודרך אגב, הסיבה שרוב החבר'ה הצעירים הולכים לאוניברסיטה היא מכונת השיווק המשומנת היטב של המוסדות להשכלה גבוהה. שלא תטעו בקשר לזה, היא עד כדי כך עוצמתית.

היכולת לייצר קשרים חברתיים:

זו נקודה מעט טריקית, ולתקופת הילדות שלכם יש משקל מאוד גדול בכל מה שקשור אליה.

היכולת שלכם לפתח קשרים חברתיים (האינטיליגנציה החברתית שלכם) קשורה הדוקות בכמות ואיכות האינטרקציות שלכם כילדים, בתקופה בה המוח שלכם מתעצב מיום ליום עד שהאישיות שלכם מתעצבת בתקופת הבגרות. זו בדיוק הסיבה שרבים מהפסיכולוגים מגדירים את מגרש המשחקים בבית הספר כבית הספר לחיים האמיתיים ולא את הכיתה ואת שאר המקצועות היבשים. אני מסכים איתם במאה אחוזים.

ילדים שגדלים במשפחות אוהבות ומטפחות גדלים להיות חברותיים, ישרים ומאוד בטוחים בעצמם. (סיבה מעולה למזרחים שבנינו לשמוח) אבל אני לגמרי חושב שכל אחד יכול לשפר משמעותית את היכולת ליצור קשרים חברתיים, גם אם הילדות שלכם לא הייתה משהו. איך? כמה שיותר אינטרקציות אנוש ו"כשלונות" חברתיים. צאו החוצה כמה שיותר. תחשבו על כל אינטרקציה שלכם עם אנשים כמחדד וכהשקעה לטווח הארוך.

היכולת הזו קשורה גם לשיווק ומכירות וגם תעזור לכם משמעותית להיקשר לאנשים הנכונים, בעמדות הנכונות, אנשים בעלי ידע השפעה וכוח – דבר שישפיע על ההצלחה ואיכות החיים שלכם באופן ישיר. קשרים חברתיים זה הכל כבר אמרנו?

כושר מנהיגות:

אם תחשבו על זה, פעם, אלה שזכו לאוכל רב, כבוד, תהילה והצלחה אלה מנהיגי השבט וזה לא במקרה. הם סיפקו ערך רב לשבט בכך שהנהיגו אותו ונגעו בחיים של הרבה אנשים כתוצאה מכושר המנהיגות שלהם. הדבר לא שונה גם היום, שאוכל שקול לכסף.

האוניברסיטה היא אחלה מקום לפיתוח כושר מנהיגות. הבעיה היא שהיא לא "תחת אש" ו"בעולם האמיתי" כמו בעולם העסקים או אפילו כמו במשחק כדורגל. אגב, לכל הגברים שבנינו -תוצר לוואי חיובי של פיתוח כושר מנהיגות יהיה הצלחה מסחררת עם בנות המין הנשי. נשים נופלות בקלות לידי גברים שיודעים להוביל אותן כמו שצריך.

סגלתנות:

הכלכלה העולמית משתנה ומתפתחת בקצב שיא. רק הסתגלות מהירה לשינויים ולקיחת צעדים מושכלים בהתאם תמנע קריסה כואבת מתישהו בהמשך החיים שלכם. יודעים מה אחת השיטות הכי טובות לפתח סגלתנות? לטייל הרבה ולהרבה זמן. קחו לתשומת לבכם.

ניהול פיננסי:

לאלו מבינכם שלומדים "מנהל עסקים" או "חשבונאות." כמה מהמורים ומהפרופסורים שלכם מחזיקים תחתם עסק מצליח? כמו שחשבתי.

היכולת לנהל את עצמכם פיננסית בחיים חשובה מאין כמותה ומחזיקה את הכוח למנוע מכם מפלות כואבות בעתיד, הימנעות מלחץ מיותר וקידום המטרות הפיננסיות שלכם ושל משפחותיכם בצורה יעילה הרבה יותר. טפחו את היכולת הזו, לא תתחרטו על זה.

נקודות נוספות:

– פתחו תשוקה אימתנית ללמידה לאורך כל החיים. אין מנוס מזה – למדו לפתח את היכולת להעריך מהו המאמץ המינימלי הדרוש כדי להפיק תוצאה מרבית מכל משימה. ייעול זמן יעזור לכם להתקדם בצורה הרבה יותר מהירה. התמקדו בתוצאה ולא במאמץ – יעילות,יעילות,יעילות.

– עד שלא תשנו את התפיסה המחשבתית שלכם מזו של צרכן לזו של יוצר, העולם ימשיך להתאכזר אליכם פיננסית.

– למדו להשקיע – חשבו על עצמכם כמותג, שאתם ממשיכים לפתח ולהפיץ כל הזמן. אתם רוצים שכשאנשים ישמעו את השם שלכם יעלו אצלם רגשות של הערכה, אמון, ענייו, אהבה ושמחה.

– תזכרו שאף אחד לא חייב לכם כלום. העולם לא חייב לכם משכורת ולא אכפת תגוועו מחר ברעב. אחריות היא שם המשחק.

סיפוק ערך: לגעת בכמה שיותר חיים "אתה מקבל את מה שאתה רוצה על ידי כך שאתה מספק לאנשים את מה שהם רוצים" ~ אליס מקדאגל.

המכנה המשותף של כל המיומנויות שציינתי למעלה, הוא שהם כולם עוזרים לכם לחשוף את הערך שיש לכם לתת לעולם לכמה שיותר אנשים ולגעת בכמה שיותר חיים. 

לצד אותם כישורי בסיס, תיאלצו מן הסתם למצוא או לפתח כישור אחר אותו תמנפו בעזרתם. כתיבה לצורך העניין. ראיתי לא מעט מקרים של סופרים מוכשרים עד מוות, אבל מרוששים באותה המידה. המוצר שלהם מדהים, אבל היכולת שלהם לחשוף אותו לקהל היעד ולגרום להם לקנות שואפים לאפס ולכן הם כאלה.

הזמן שלכם שווה הרבה, הרבה יותר שאתם מנצלים אותו ביחד עם כישורי הבסיס שציינתי לצד התחום שמעניין אתכם באמת, מהסיבה הפשוטה שבעזרתם יהיה לכם הרבה יותר קל לגעת ולהגיע לכמות הרבה יותר גדולה של אנשים. רוב הסיכויים שלא תוכלו ללמוד אותם באופן פרקטי בשום אוניברסיטה בעולם. במקרה הטוב תלמדו חלק תיאורטי, אבל זה כבר ידוע שבן אדם לומד בצורה הטובה ביותר בשדה הקרב, תחת אש, עם ידיים מלוכלכות ואחריי עשרות כישלונות.

מה שאתם באמת רוצים זה ניסיון עשיר, הוכחות בשטח והכי חשוב- כמה שיותר המלצות מאנשים שמקושרים בתחום בו אתם בוחרים. את אותן ניסיון והוכחות תשיגו בעיקר בזכות הידע שלכם בשיווק ומכירות, לצד הכישור העיקרי שלכם (כתיבה, שירה, ביזנס, עיצוב גרפי או כל דבר אחר שאתם מצליחים לחשוב עליו.)

תמיד תזכרו את הנוסחא: געו בכמה שיותר חיים של אנשים וכך תגעו בכמה שיותר כסף.

אבל אני מפחד מסיכונים…!

אז בואו אני אספר לכם משהו.… יודעים מה הסיכון האמיתי? הסיכון האמיתי הוא ליפול לתבנית הפסיבית והמוכתבת מראש של רוב האנשים. הסיכון האמיתי הוא להתקדם עם החיים ולא לפתח את הכישורים והיכולות שציינתי למעלה.

אין בעינכם סיכון בלעבוד עם אנשים שאתם לא מכבדים ומעריכים? אין סיכון בעינכם בלבזבז את כל חייכם בתא משרדי בגודל של מחזורית בעשיית משהו שלא גורם לכם שום סיפוק, אושר או תחושת חשיבות? אין סיכון בלעסוק כל החיים במשהו שאתם לא אוהבים בתקווה לקנות את החופש שלכם בפנסיה? כמו שהצלחתם להבין… מערכת הערכת הסיכונים של האדם קצת דפוקה.

נוסף על כל זה, אל תשכחו שהאוניברסיטה מכינה אתכם בעצם להיות בורג קטן במערכת ובמכונה הקפיטליסטית. בימים בהם לא מעט תפקידים עוברים למיקור חוץ בהודו ובסין, וכשתוכנות חדשות שיכולות להחליף אפילו את התכנתים עצמם יוצאות לשוק מידי יום – בקלות רבה מידי תוכלו למצוא את עצמכם חסרי עבודה. בכלל, שכל הפרנסה שלכם תלויה בשתי מילים ("אתה מפוטר") – מה זה אומר? עם סיכונים כאלה , מי צריך את האיום הגריעיני של איראן.

ולעולם, לעולם לעולם אל תשכחו: הסיכון הכי גדול, הוא חרטה בסוף חייכם… קיבלנו זמן יקר ערך וקצוב על כדור הארץ, תזכרו את זה, תוקירו תודה ונצלו אותו כמו שצריך.

"רק אלה שיסתכנו בללכת רחוק מידי, באפשרותם לגלות עד כמה רחוק אדם יכול ללכת" ~ תומס סטרנס אליוט

רק רגע! הסטטיסטיקה מראה שבוגרי תואר ראשון מרווחים יותר!

נכון מאוד.

ומה זה אומר? שום דבר.

למרות שאני מאוד אוהב נתונים וסטטיסטיקות, במקרה הזה הסטטיסטיקה מחורבשת לחלוטין. כי מן הסתם, נתח האוכלוסייה שאינו בוגר תואר ראשון הוא סטטיסטית אינטיליגנט פחות. רוב האנשים שלא עשו תואר אקדמאי הם מההתחלה אנשים שלא  מסוגלים להרבה, והדבר הזה לא אומר כלום על אלה שנמצאים באוניברסיטה ויכלו לבחור נתיב מוצלח יותר. רוב האנשים שפרשו במהלך התואר פרשו מכל תהליך למידה כלשהו, וכמו שראיתם אני ממש לא מעודד אתכם לעזוב הכל אלה להפך- לפתח אובססיה רצינית ללמידה, אבל של דברים שבאמת יועילו לכם.

אגב, אני בעצמי אוהב מאוד ללמוד, קורא המון ספרים, עושה ים קורסים, מגיע להרבה מאוד סמינרים והרצאות ובכלל מאמין שהשכלה היא הדבר החשוב ביותר להצלחה בעולם הזה. חשוב שתזכרו שכל מה שאתם לומדים בבית הספר או באוניברסיטה אפשר ללמוד לבד (במיוחד בעידן הדיגיטל) אבל לא כל מה שתלמדו בשטח – "תחת אש" אפשר ללמוד באוניברסיטה.

על למידה וכשלונות 

"לא נכשלתי. בסך הכל מצאתי 10,000 דרכים שלא עובדות" –תומס א. אדיסון

מצחיק ועצוב לי כאחד שאנשים מפחדים פחד מוות מכשלונות. אני חושב שזה איפושהו מתחיל בבית הספר, שם מאלפים אותנו ושואבים מאיתנו כל רוח יצירתית כלשהי, כזו שצומחת ופורחת מפרקטיקה וטעויות. אם נחשוב על זה, המוח האנושי לומד בצורה הטובה ביותר מטעויות "תחת אש."

אין לכם מה לפחד מכשלונות, הם הכרחיים להצלחה. שהתחלתי את העסק הראשון שלי עשיתי כל כך הרבה שטויות מטומטמות שעלו לי בהרבה זמן וכסף, אבל רק ככה יכולתי ללמוד, והלקחים שלמדתי מהם הם חסרי מחיר. אם מה שאתה לומד תוך כדי כישלון יעזור לך בעתיד – זה ממש לא כישלון, אלה שיעור לחיים שהוא למעשה רק נקודת ציון בדרך להצלחה. שהכל נראה רע, חשבו על תומס אדיסון. כשלונות הכרחיים ללמידה, זו הדרך הקצרה ביותר להצלחה.

עצה קטנה להורים: בבקשה, בבקשה, בבקשה תנו לילד שלכם להתבטא ועודדו אותו לטעות. תקופת הילדות היא התקופה המעצבת והמשפיעה ביותר בחייו של אדם ועצוב לי שבית הספר רוצח כל טיפת יצירתיות ויזמות שיש לילדכם. אני עדיין עושה מאמצים להיפטר לחלוטין מסגנון הכתיבה שנלמד בבית ספר כדי ללמד את עצמי סגנון כתיבה מוכר, העולם משתנה מהר מאוד והמערכת הבית ספרית עתיקה ומיושנת.

תיהיו בטוחים שכדורגל עם החברים יעזור לבן שלכם הרבה יותר מ100 בכתיב )מי כבר כותב, כולם משתמשים במחשב/בסמארטפון.( לא רק שהבריאות שלו תשתפר, הוא גם יפתח יכולות חברתיות, דבקות במטרה, יצירתיות, כושר, מנהיגות ושאר ערכים חשובים תוך כדי משחק עם החברים. הדברים שאותם אנחנו לומדים מהחיים עצמם, חשובים אלפי מונים יותר מ-100 במקצוע כזה או אחר.

עברתי לבגרות אקסטרנית בסוף כיתה י,' אבל עד אז כל התעודות שלי היו מופע ליצנות בפני עצמן. אתם יכולים למצוא שם עובר בקושי בחצי מהמקצועות, בחלק נכשל ובחלק הצטיינות יתרה )בעיקר באנגלית.( תמיד הייתי ילד חכם ומלא חיים, אבל בכל השנים שהייתי בבית הספר לא ממש הצלחתי להבין את הקונספט. חושבים שלמדתי שם אנגלית? שלא תטעו לרגע. למדתי אנגלית לבד. מתרגום של סרטונים, קריאה ולימוד עצמי. כן, עד כך כך הוא יעיל לעומת הלימוד הפורמלי.